שנת 2020 הייתה שנה עבורי שנה מאתגרת במיוחד, שנה ששלחה אותי לתהליך של התעוררות. בחודש מאי של אותה שנה שמתי את מכשיר הטלפון ביני לבין אבא שלי והתחלתי להקליט שיחות אישיות. התוכן של השיחות היה מיועד לשימוש אישי בלבד, באותה תקופה, כמו שאר העולם, הייתי בחרדה מהוירוס ורציתי להספיק ״לפגוש״ את אבא שלי ולשמור לעצמי שיחה אינטימית וקרובה בין אב ובן. 

לא תכננתי לעשות מזה פודקאסט, למעשה, זה די הדבר האחרון שחשבתי שאעשה וזה כי כל חיי סבלתי מפחד במה. המחשבה שאצטרך לעמוד מול מצלמה ולדבר הייתה מבעיתה בעיניי. אבל ככל שעבר הזמן הבנתי שמה שנוצר שם בסלון של בית הוריי, עם איכות ההקלטה הגרועה, ההפרעות וההצקות שהפריעו לא פעם להקלטה – הפך להיות חלק ממני. 

השנה של הקורונה הייתה שנה שזעזעה אותי עד היסוד, באותה שנה ראיתי איך מפעל החיים שבניתי בעשר אצבעות עם הרבה דם יזע ודמעות נהרס לי מול העיניים. באותה שנה ניהלתי את הקייטרינג המשפחתי שהקמתי בשנת 2013, עסק שהיה המקור לגאווה שלי והיה ה״בייבי״ שלי למשך כמעט עשור פשוט התפרק לי מול העיניים, הכניס אותי לחובות קשים, ושלח אותי למסע עמוק אל תוך הנפש שלי. שאלות שהתעלמתי מהן למשך המון שנים צפו ועלו ולא יכולתי לברוח מהן יותר.