מרד החליפים - מאחורי הקלעים
מה הסיפור שלי?
הי, נעים מאוד. אני ח׳ליפה ח׳ליפה מקים הפודקאסט מרד החליפים.
אני יודע מה אתם חושבים. ״איזה מין שם זה- ח׳ליפה ח׳ליפה?״. תאמינו לי, קיבלתי כל כך הרבה תגובות שונות על השם כך שיש לי אוסף של בדיחות מוכנות שאני יכול להשתמש בהן, כמו זה שנולדתי להורים מתעללים, או המשפחה שלי סובלת ממחלה מסתורית שמדכאת יצירתיות, או שכנראה חשבו שאני אהיה כל כך טיפש כשהייתי קטן שפחדו שאני לא אזכור את השם שלי ולכן עשו אותו פעמיים. היו כמה פעמים שהייתי צריך לשלוף תעודת זהות כדי שאנשים ידעו שאני לא עובד עליהם. .
מוזר או לא, בדומה לעברית, משמעות השם מגיעה מהשורש ח.ל.פ, כלומר ״המחליף״ ובהקשר של השם שלנו הח׳ליפה הוא המחליף של המלך (תכלס זה המחליך של הנביא מוחמד, אבל אני לא מוסלמי ולא רציתי לבלבל אותכם יותר מדי), או במילים אחרות ״יורש העצר״.בילדותי הודבק לי השם ״דרוויש״ שהוא כנראה ההפך הגמור מהשם המלכותי והרשמי שלי, כך שהחברים שלי קוראים לי דרוויש.
נולדתי בדאלית אל כרמל, בה אני גר עד עצם היום הזה ושבה אני מאוהב עד העצם. אני באמת חושב שהר הכרמל הוא אחד המקומות הכי יפים בעולם. בצבא התגייסתי ל״עוקץ״, יחידת הכלבנים של צה״ל ושם שירתי כדרוזי יחיד בין צוות של לוחמים יהודים. חוויה ששינתה אותי מהיסוד וחשפה אותי לעולמות חדשים ומרתקים, שם נוצרה האהבה העזה שלי לארץ ישראל ולתושביה. לאחר השירות הצבאי שלי ולאחר הטיול הגדול בצפון אמריקה, הלכתי ללמוד באוניברסיטת תל אביב, שם למדתי פילוסופיה, היסטוריה של מזרח התיכון ואפריקה.
אני חושב שהדרך הכי טובה להציג את עצמי היא להגיד שאני אדם שאף פעם לא ידע מה הור רוצה להיות כשהוא יהיה גדול, כל כך הרבה דברים עניינו אותי ושחשתי משיכה עזה אליהם ונדמה היה שאני אף פעם לא מצליח ״לעגון בנמל אחד״ כפי שאומרים בערבית. עבדתי בתקשורת, בהייטק, הקמתי עסק ועבדתי כמסעדן אבל אף פעם לא הרגשתי שאני עושה את מה שאני באמת רוצה, כל הדברים שעסקתי בהם היו כדי להרשים אנשים אחרים או כדי למלא את צרכיהם של אנשים חשובים לי. זה היה רק בשנות הקורונה הסוערות, כשכל מה שבניתי עליו את עולמי קרס לי מול העיניים שהתחלתי לשאול את עצמי באמת ״מה אני רוצה״ ואיזה חיים אני רוצה לחיות.
אודות הפודקאסט - מרד החליפים
כשאנשים שומעים שיש לי פודקאסט, אז הדבר הראשון שהם עושים הוא לשאול ״ואללה, על מה הפודקאסט״? והתשובה שלי תמיד הייתה ״ואללה לא יודע, אני מרגיש שאני חייב לדבר עם מישהו, רק שכל פעם המישהו הזה הוא מישהו אחר״.
פודקאסט מרד החליפים הוא המסע האישי שלי בעקבות הספק, ספק ששלח אותי לעולם עם השאלה ״מי אני״? שאלה שחזרתי עליה שוב ושוב. שאלה שהייתי חייב לדבר עליה עם אחרים. בהתחלה עם אבא שלי, ואח״כ עם עוד אנשים שנזדמנו לי בדרך. הפודקאסט הוא הניסיון שלי לשאול את עצמי ואת האחרים שאלות שלא העזתי לשאול את עצמי. שאולת על מהות החיים, ומה התפקיד שלי בעולם הזה.
כמו כל סיפור טוב. הסיפור של הפודקאסט שלי מתחיל במשבר, וכמו כל משבר, שמרתי אותו לרגע הכי מתאים. כלומר, לרגע שבו הרגשתי הכי פחות מוכן למשבר הזה. ב 2020 אני נשוי ואבא צעיר לילדה מהממת, אני מנהל עסק משפחתי של קייטרינג דרוזי, ומאמין בכל ליבי בתפיסת עולם חילונית וליברלית שגיבשתי לעצמי לאורך השנים, בהתחלה בצבא בתור הלוחם הדרוזי הראשון בעוקץ ואח״כ בתור סטודנט באוניברסיטת תל אביב. תפיסת עולם שבה טיפחתי זהות ״ישראלית״ על חשבון הזהות ה״דרוזית״ שלי, אותה ניסיתי לטשטש וקיוותי שהעולם כולו יוכל לעשת כמוני וכך נוכל לחיות בשוויון ובצדק.
ואז הגיעה הקורונה, שסגרה לי את העסק, העלתה את הנישואים שלי על שרטון והכניסה אותי לחובות גדולים. והכניסה אותי לסערה רגשית, סופה טרופית של כל הרגשות שדיכאתי במשך כל השנים. הפודקאסט הזה הוא המסע שלי לרקוד עם הפחדים שלי, להתעמת עם החרדות הכי נסתרות שלי ולהביא אל האור את מה שהתאמצתי כל חיי להשאיר בחושך. הפודקאסט הזה הוא ניסיון אותנטי שלי לגלות את הייעוד שלי בחיים, אני מאמין באמונה שלמה שניסיון החיים שלי, כל דבר שעבתרי בחיים שלי הביא אותי לרגע הזה כדי להגשים את מי שאני אמור להיות. את מי שבחרתי להיות כשהחלטתי לבוא לעולם הזה.
כשהייתי סטודנט גיליתי שכשאני מציג לאנשים את התואר שלי הם אף פעם לא ממש זוכרים מה בדיוק אני לומד, אז לסכם שאני לומד ב ״מדעי הרוח״, אבל בחירת מקצועות הלימודים שלי ביטאו עבורי את היסודות עליהן השתתי את תפיסת העולם שלי. כמקצוע בחרתי ללמוד עיתונות ולא בכדי, מאז שהתחלתי לקרוא נהייתי מכור לאקטואליה ועיתונות. כבר בגיל צעיר גיליתי עניין רב בעיתונות הכתובה, נוצר בי החלום להיות מתישהו עיתונאי שכותב בעיתון חשוב.
האהבה שלי לעיתונות קיבלה עוד ביטוי והוא התעניינות בפוליטיקה, שהציפה שאלות מוסריות רבות. לגבי מה המחיר של שלום ומלחמה ומהי צורת החיים הראוייה ביותר ואיך ממשל אמור לעבוד ולכן בנוסף לעיתונות למדתי פילוסופיה פוליטית אותה שילבתי עם עוד אהבה שלי – מדע כשבחרתי להתמחות בפילוסופיה של המדע. מתישהו הבנתי שאני לא מספיק מוכשר להיות מדען, אבל מדע כנושא בהחלט סיקרן אותי רבות כך שבחרתי ״ללכת בלי ולהרגיש עם״ ומה שאפשר לי כניסה חופשית למוחות הכי גדולים שחיו בהיסטוריה ולנסות להבין איך הם חשבו ועל מה.
בנוסף לאלה בחרתי ללמוד היסטוריה של מזרח התיכון ואפריקה, כי כך חשבתי שאצליח להיבן יותר טוב את המקום בו אני חי. שלושת היסודות הללו שחלק גדול מתפיסת האני שלי נסמך עליהם קרסו עם משבר הקורונה, כאשר העולם הפסיק ״לעשות שכל״ הבנתי שאני חייב לבחון מחדש את תפיסת העולם שלי. וכדי לעשות דברים אחרת הייתי חייב לשנות דברים באופי של החשיבה וההתנהגות שלי, כך פתחתי פודקאסט דווקא משום שהיה לי פחד במה. רציתי להתעמת עם הפחדים שלי ולראות מה יצא מזה – והתוצאה היא לפנכים, ברוכים הבאים.
המסע שלי הוא מסע של ניסוי בבני אדם, אני עושה ניסוי בעצמי, ניסוי בגוף ובנפש. אני מחפש אחר הוראות ההפעלה של המכונה האנושית שבה אני חי ומציג לכם את התוצאות. כמובן שהמכונה שבה אני חי היא לא נטולת הקשר היסטורי, תרבותי, חברתי ורגשי.
אני גבר, אני אבא, דרוזי, ישראלי, ערבי, יהודי, אני גם גרוש ואבא חד – הורי בזמן שאני חי בישראל בזמן משבר פוליטי גדול ומלחמות שרק הולכות ומתעצמות וסכסוך אחד שנמשך כבר יותר מדי שנים בלי פתרון שנראה באופק. כל אלה הם נושאים שאני אעסוק בהם בפודקאסט, ננסה לבחון מה קורה בשיטת הממשל בישראל, ומה יהיה עם הפלסטינים והאם יש כזה דבר ״נישואים מאושרים״? ומה עושים כשמרגישים, כפי שקורה לי לעיתים קרובות – שהעולם הזה גדול מדי ושכל הרגשות האלה הם פשוט יותר מדי? שאלות שאני בטוח שיהיו עליהן תשובות רבות מאנשים שונים. לי יש רק הבטחה אחת, והיא הבטחה לעצמי לפני שאני מבטיח אותה לכם – וזה להשתמש בכנות ובאותנטיות כפילוס. אני מזמן לי ולכם קהל נכבד יקר שלי את הסקרנות, הפתיחות והגמישות המחשבתית ליצור שינוי בעצמנו ולשאוף, במצוות הג׳יהאד הגדול, להתגבר על יצר הרע ולשאוף לאני הטוב ביותר שלי.
ברוכים הבאים
